תחום שלום

אלי ויזל
שלום, 1986
ארצות הברית
אלי ויזל

אלי ויזל נולד ב-1928 בעיירה סיגט שברומניה. בהיותו בן 15 נשלחה משפחתו למחנות ההשמדה של הגרמנים. הוריו ואחותו הצעירה נספו במחנות, ואילו הוא ושתי אחיותיו האחרות ניצלו.

בתום מלחמת העולם השנייה אלי ויזל הגיע לצרפת כפליט ולמד באוניברסיטת סורבון בפריז. ב-1948, והוא בן 19, הגיע לישראל לסקר את מלחמת השחרור, ככתב צבאי של עיתון צרפתי. בהמשך דרכו היה כתב חוץ של העתון הישראלי “ידיעות אחרונות” ואחר-כך עבר לניו-יורק והצטרף לעתון היידי “פארווערטס”. ויזל שימש פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת ניו-יורק, ומ-1976 – פרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון.

לאחר שתיקה בת עשר שנים שגזר על עצמו, תיעד ויזל את חוויותיו כנער ממחנות המוות, בספרו “לילה” שהתפרסם ב-1956, תחילה ביידיש ואחר-כך בשפות רבות נוספות. מאז כתב יותר מ-30 ספרים שהקנו לו פירסום עולמי.

ב-1986 הוענק לאלי ויזל פרס נובל לשלום. “ויזל נתן לנו בספריו לא רק עדות ראייה על מה שקרה בשואה, אלא גם ניתח את כוחות הרשע שעמדו ברקע המאורעות הללו – ועיקר עניינו הוא שאלת האמצעים שאנו יכולים לנקוט כדי למנוע הישנות המאורעות הללו” – קבעה ועדת הפרס.

אלי ויזל היה לוחם למען זכויות האדם בעולם. שמו נקשר, בין היתר, במאבקים למען יהודי בריה”מ, האינדיאנים בניקרגואה, הכורדים, קורבנות האפרטהייד בדרום-אפריקה, נפגעי הרעב באפריקה ומלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר. הוא פירסם מאמרים רבים, בעיקר בנושאים הומניטריים, ונחשב למרצה מבוקש ברחבי העולם. בנוסף, שימש ויזל יועץ לנושאים בעלי אופי מוסרי-אוניברסלי, בין השאר גם לנשיאי ארה”ב וצרפת.

אלי ויזל, במעשיו וביצירתו, אינו מנסה לעורר את חמלת העולם לקורבנות השואה או לניצוליה, אלא להילחם באדישות לרע, ההופכת אותנו שותפים לפשע. הוא מבקש לעורר בנו את המצפון. לדבריו, “אתה יכול לצאת מאושוויץ, אך אינך יכול להוציא את אושוויץ ממך”.

נפטר 2 ביולי 2016.

 

האיש שלא יאפשר לאנושות לשכוח את השואה
הנרי קיסינג’ר
שלום, 1973
ארצות הברית
הנרי קיסינג’ר

הנרי קיסינג’ר נולד בפירט שבגרמניה בשנת 1923, ובגיל 15 היגר עם משפחתו לארצות-הברית. בשנת 1973 הוא זכה בפרס נובל לשלום, ביחד עם לה-דוק-טו הוייטנאמי, “בעבור מאמציהם להשגת הסכם שלום בין הדרום לצפון בוייטנם”.

קיסינג’ר, שהיה יועצם של נשיאי ארה”ב קנדי וג’ונסון ומזכיר המדינה במימשלים של ניקסון ופורד, תרם להפשרה הבין-גושית בעיצומה של המלחמה הקרה בין ארה”ב לבריה”מ והביא לחידוש היחסים בין ארה”ב לסין.

בשנים 1974-75 פעל קיסינג’ר ללא לאות לפתיחת תהליך שלום במזרח התיכון. הוא ערך מסעות דילוגים בין הבירות באיזור, שהובילו להפרדת הכוחות לאחר מלחמת יום-הכיפורים והשיג את הסכמי הביניים בין ישראל למצרים. הסכמים שתרמו בהמשך לחתימת הסכם שלום מלא בין שתי המדינות.

 

מיוזמי ההפשרה הבין-גושית
טוביאס אשר
שלום, 1911
הולנד
טוביאס אשר

אשר טוביאס נולד באמסטרדם בשנת 1838, למשפחת משפטנים. בגיל 22 קיבל דוקטורט במשפטים והתמנה לייצג את הולנד בוועידה הבין-לאומית לחופש השייט על נהר הריין. ב-1893 צורף למועצת המדינה וחמש שנים אחר כך כיהן כיושב-ראש הוועדה למשפט בין-לאומי פרטי – כאן בצילום מישיבתה הראשונה.

הוא פעל רבות להקמת בית המשפט הבין-לאומי בהאג, בו כיהן משנת 1900, בוועדה לבוררות בין מדינות, והתגלה כמתווך וכמיישב סיכסוכים מוכשר. מ-1904 שימש כשר בלי תיק בממשלות הולנד, עד למותו ב-1913.

ב-1911 קיבל טוביאס אשר פרס נובל לשלום ביחד עם אלפרד הרמן פרייד, בזכות פעילותו הרבה להאחדת ההלכה המשפטית בין המדינות השונות, ולמען יתר ביטחון וצדק לפרט ביחסים בין-לאומיים.

אשר האמין, שסכסוכים בין ארצות יכולים למצוא את פתרונם בדרכי שלום, במסגרת כלל עולמית, באמצעות אימוץ מרצון של חוקים אחידים בכל המדינות, בלי שאלה יערערו את הסמכות החקיקתית בכל מדינה ומדינה.

טוביאס אשר נחשב לאחד מאבות המשפט הבין-לאומי המודרני.

לוחם בלתי נלאה לקביעת נורמות משפטיות מוסכמות בין מדינות העולם
יצחק רבין
שלום, 1994
ישראל
יצחק רבין

יצחק רבין נולד בשנת 1922 בירושלים. הוא למד ב”בית חינוך לילדי עובדים” בת”א ואח”כ בבית-הספר החקלאי “כדורי”. הוא התנדב בשנת 1940 לפלמ”ח והשתתף, כלוחם וכמפקד, בפעולות רבות ונועזות. ב-1947 התמנה יצחק רבין לסגן מפקד הפלמ”ח, ובשנת 1948, בהיותו בן 26 בלבד, פיקד על חטיבת הראל אשר לחמה על שחרור ירושלים.

עם כינונו של צבא ההגנה לישראל, מילא בו יצחק רבין תפקידים רבים, עד למנויו, בשנת 1964, לרמטכ”ל השביעי של צה”ל. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, הוביל את צה”ל לנצחון הגדול והמהיר על צבאות מצרים, סוריה וירדן, כאשר גולת הכותרת של הנצחון הייתה איחודה מחדש של ירושלים. נאומו של יצחק רבין, בקבלו תואר דוקטור לשם כבוד מן האוניברסיטה העברית על הר הצופים, הבליט וסימל לעיני-כל את המורשת ההומניסטית המנחה את הלוחמים היהודים.

בשנת 1968 פרש רבין מצה”ל והתמנה לשגריר בוושינגטון. ב-1973 נבחר לכנסת ושימש זמן קצר כשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים, התפטרה גולדה מאיר ויצחק רבין הוזנק לתפקיד ראש הממשלה. במהלך כהונתו חתמה ישראל על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. בשנת 1977 התפטר יצחק רבין מראשות הממשלה, וב-1992, כאשר חזרה מפלגת העבודה לשלטון, חוזר רבין לכהן כראש ממשלת ישראל, ומתחייב לקדם את תהליך השלום עם מדינות ערב, שהחל בוועידת מדריד ב-1991.

ההישג החשוב ביותר של ממשלת רבין הוא המפנה ההיסטורי ביחסים בין ישראל לפלסטינאים, משלב של עוינות מוחלטת לשלב של מו”מ גלוי. מו”מ זה הוביל, בחודש ספטמבר 1993, בוושינגטון, ללחיצת יד ראשונה בין יצחק רבין ליאסר עראפת, ולחתימה על הסכם העקרונות המתווה דרך להסדר ביניים בן 5 שנים, שלאחריו ידון הסכם הקבע בין ישראל לפלסטינאים. פתיחת הדרך לפתרון מוסכם של הבעיה הפלסטינאית איפשרה, באוקטובר 1994, חתימת הסכם שלום מלא בין ישראל לבין ממלכת ירדן, ולהיווצרות איטית של מערכת יחסים תקינה עם רוב ארצות ערב.

הידברות היסטורית זו זכתה להוקרה בינלאומית, כאשר יצחק רבין, יחד עם שמעון פרס ויאסר עראפת קיבלו פרס נובל לשלום לשנת 1994, על אומץ ליבם ונחישותם להתגבר על המכשולים בדרך להשגת היעד הנכסף.

אולם תהליך השלום עם הפלסטינאים נתקל בהגברות הטרור מן הצד הערבי, ובהתנגדות עזה של האופוזיציה ושל חוגים דתיים קיצוניים בישראל. במוצאי שבת, 4 לנובמבר 1995, בסיומה של עצרת גדולה של תומכי תהליך השלום, הסתנן מבעד לרצועת אנשי הבטחון אחד מחבריה של קבוצה ימנית-דתית, ורצח בשלוש יריות אקדח את יצחק רבין. אבל כבד, שטרם נודע כמותו, עטף את תושבי מדינת ישראל. היה זה כאב עז על מותו של מנהיג אמיץ ואהוב, לוחם שהוליך את עמו בימי מלחמה, ומדינאי שהשכיל להצעידו לקראת השלום. מותו של יצחק רבין חשף את הזדהותם של בני הנוער עם אישיותו הישירה ודמותו הצברית, וחשף גם את אמונתם ורצונם של צעירי ישראל בשלום.

 

רמטכ"ל מלחמת ששת הימים וראש הממשלה הראשון שניהל מו"מ לשלום ישראלי-פלסטיני
מנחם בגין
שלום, 1978
פולין
מנחם בגין

מנחם בגין נולד בשנת 1913 בברסט-ליטובסק שבבלרוס. הוא התחנך באווירה מסורתית-לאומית, למד משפטים באוניברסיטת ורשה, ובגיל צעיר החל בפעילות ציבורית במסגרת תנועת הנוער הציונית-לאומית, בית”ר. ב-1939 נבחר לנציב בית”ר בפולין ומילא תפקיד פעיל בארגון העליה לישראל.

ב-1941 נדון מנחם בגין ל-8 שנות מעצר במחנה כפייה בסיביר, בגלל פעילותו הציונית. אולם בשלהי אותה שנה השתחרר והצטרף אל הלגיון הפולני של גנרל אנדרס, אשר הגיע, במאי 1942, לארץ-ישראל.

ב-1943 קיבל מנחם בגין את הפיקוד על האצ”ל – הזרוע הצבאית של תנועת בית”ר, וב-1944 הוא הכריז על מרד כללי נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל. המרד כלל פעולות נועזות נגד הבריטים, ובהן הפריצה לכלא עכו ופיצוץ מלון “קינג דייויד” בירושלים, ששימש כמפקדתם הראשית. עם ההכרזה על קום מדינת-ישראל, ב-1948, הקים בגין את מפלגת “חירות”, והתגלה כפרלמנטר מובהק וחריף אשר הנהיג במשך שנים רבות את האופוזיציה לממשלת ישראל. בשנת 1977 נבחר מנחם בגין לראש הממשלה השביעי של מדינת-ישראל.

הישגה הגדול ביותר של הממשלה בראשותו היה חתימת הסכם השלום עם מצרים, שהושג בעקבות ביקורו של הנשיא המצרי, אנואר סאדאת, בירושלים. בזכות הסכם שלום היסטורי זה הוענק למנחם בגין פרס נובל לשלום לשנת 1978, במשותף עם סאדאת.

בחודש אוגוסט 1983, בעיצומו של מבצע ‘שלום הגליל’, התפטר מנחם בגין מראשות הממשלה, הסתגר בביתו וסרב להסביר את מניעי התפטרותו. עם מותו, בחודש מרס 1992, לקח איתו את סודו. מנחם בגין היה פולמוסן שנון, שידע לסחוף את הציבור בהתלהבותו ונאומיו הפכו שם-דבר. הוא חי כל השנים בתחושה כי לעולם יש אחריות כלפי סבלות העם היהודי, כשמקור ההשראה לתפיסה זו מצוי בשואה. מהשקפתו זו נבע מאבקו למען “כוח יהודי”, אותו נהג להצדיק במלים: “לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות”.

מנחם בגין נודע באהבתו לארץ-ישראל ובדאגתו לעם היהודי. הומניסט ואיש שלום, מנהיג חכם וצנוע, שכל ימיו נשאר נאמן להשקפותיו.

ראש הממשלה הישראלי הראשון שחתם על הסכם שלום עם מדינה ערבית - מצרים
פריד אלפרד
שלום, 1911
גרמניה
פריד אלפרד

אלפרד פריד נולד בוינה ב-1864, אך חי רוב ימיו בברלין. הוא הקים ארגונים למען השלום, כתב ספרים ומאמרים רבים והוציא לאור כתבי עת בנושא השלום, עד למותו ב-1921.

על מפעל חיים זה זכה אלפרד פריד, בשנת 1911, בפרס נובל לשלום.

פציפיסט מושבע, שהקדיש את כל חייו למען השלום בין האומות
רנה קסן
שלום, 1968
צרפת
רנה קסן

רנה קסן נולד בבאיון שבצרפת בשנת 1887. ב-1914 הוסמך לדוקטור במדעי המדינה, הכלכלה והמשפט. באותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה. קסן, אשר נפצע פציעה חמורה בשדה הקרב, הפיק מסבלו האישי לקח כלל-אנושי והקדיש את חייו לפעילות למען הזולת.

בנוסף לפועלו לרווחת נכי המלחמה והיתומים, ייצג קסן את צרפת במוסדות בין-לאומיים: בתחילה בחבר הלאומים, ומאוחר יותר באו”ם. במלחמת העולם השנייה הצטרף קסן לממשלתו הגולה של דה-גול, וניהל בשמה משא ומתן להסדרת מעמדה של “צרפת החופשית”. לנוכח זוועות מלחמת העולם השנייה, העמיד קסן את ידיעותיו המשפטיות לרשות “ועדת האו”ם לזכויות האדם”. תרומתו הגדולה היא בניסוח רוב סעיפי “ההצהרה האוניברסלית לזכויות האדם”.

בשנת 1968 הוענק לרנה קסן פרס נובל לשלום, בעבור מאבקו הבלתי נלאה נגד הדיכוי והאי צדק בעולם.

קסן פעל גם בשרות בני עמו: הוא כיהן כנשיא הארגון “כל ישראל חברים” ועזר לשקם קהילות יהודיות ברחבי העולם.

רנה קסן נפטר בשנת 1976 והוא בן 89.

 

אחד מאבות ההצהרה האוניברסלית לזכויות האדם
שמעון פרס
שלום, 1994
ישראל
שמעון פרס

שמעון פרס נולד בשנת 1923 בווישניבה שבפולין. הוא הגיע לארץ בהיותו בן 11, למד בבית-הספר “גאולה” בתל-אביב, ובבן-שמן ואחר-כך הצטרף, כחבר גרעין של תנועת נוער, לקבוצת “אלומות” שבגליל.

ערב קום המדינה, דוד בן-גוריון, שהתרשם מאוד מהבחור הצעיר והמוכשר, גייס אותו לפעולות במסגרת “ההגנה”. פרס התבלט מהר מאוד כבעל יכולת ניהולית ואינטלקטואלית בלתי רגילה, ובן-גוריון נתן בו אמון מלא והפך אותו לאיש סודו בענייני משרד הבטחון. תוך שנים ספורות היה שמעון פרס למנהל הכללי של המשרד ולאחר מכן לסגן שר הבטחון. בתפקידים אלה הקדיש שמעון פרס את עשייתו לרכישת נשק מתקדם לצה”ל בחו”ל, לאחר מכן להקמת תעשייה צבאית ישראלית, ולהנחת היסודות לתשתית המחקר הגרעיני בישראל.

לאחר מלחמת יום-הכיפורים, התמנה שמעון פרס לשר הבטחון בממשלת יצחק רבין הראשונה, ובתפקיד זה יזם את “מבצע יונתן”, לשחרור חטופי מטוס איר-פראנס מאנטבה שבאוגנדה.

לאחר המהפך שהביא את מנחם בגין לשלטון, הוא השקיע את עצמו בשיקומה של מפלגת העבודה. פרס ה”בטחוניסט” הצהיר שהמציאות העולמית השתנתה ומדינת ישראל חזקה דיה כדי לא להרתע מן הסיכוי להיווצרות מזרח תיכון חדש. לאחר הקמת ממשלת האחדות הלאומית, ב-1984, הוא עמד בראשה בשנתיים הראשונות ועל-פי הסכם הרוטציה בינו לבין יצחק שמיר, עבר לכהן כשר החוץ ולאחר מכן כשר האוצר.

עם נצחונה של מפלגת העבודה בהנהגת יצחק רבין בבחירות 1992, התמנה שוב שמעון פרס לשר החוץ, ולאחר שנים רבות של יריבות קשה בין שני האישים, נוצרה חלוקת עבודה מוסכמת ביניהם, שהפכה לשותפות ולידידות.

שר החוץ שמעון פרס פעל בכל המישורים כדי לזרז את תהליך השלום. מאמציו נשאו פרי ובתיווכו של שר החוץ הנורבגי הושג באוסלו, לאחר מאה שנים של עוינות, מפנה דרמטי היסטורי: הידברות בין הארגון לשחרור פלסטין בראשות יאסר עראפת לבין ישראל הרשמית וחתימה על הסכם עקרונות לקראת הסדר קבע. באוקטובר 1994 נחתם גם הסכם שלום מלא בין ישראל לירדן והחל תהליך איטי של נורמליזציה עם ארצות ערביות אחרות.

הידברות היסטורית זו זכתה להוקרה בינלאומית כאשר שמעון פרס, יחד עם יצחק רבין ויאסר עראפת קיבלו פרס נובל לשלום לשנת 1994 על מאמציהם להשגת היעד הנכסף. אולם תהליך השלום נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים קיצוניים משני הצדדים. לצד הטרור הערבי המתגבר, ניהלו חוגים יהודיים קיצוניים מערכה הסתה שלוחת רסן נגדו, שבשיאה  נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ב-4 בנובמבר 1995. הכנסת בחרה בשמעון פרס לתפקיד ראש הממשלה כמעט ללא התנגדות והוא הצהיר על נחישותו להמשיך ולהאיץ את תהליך השלום עם כל עמי ערב השכנים.

אדריכל התעשיות הבטחוניות של ישראל. הוגה החזון של "מזרח תיכון חדש" בעידן השלום
12
חפשו לפי שם, אזור או שנת זכייה, או הזינו טקסט חופשי לחיפוש:
חיפוש לפי טקסט חופשי
יש להקליד מילת חיפוש בת שתי אותיות לפחות

חיפוש לפי קטגוריות

  • כימיה
  • כלכלה
  • ספרות
  • פיזיקה
  • רפואה
  • שלום

בחרו את האות שבה מתחיל שם הזוכה

  • א
  • ב
  • ג
  • ד
  • ה
  • ו
  • ז
  • ח
  • ט
  • י
  • כ
  • ל
  • מ
  • נ
  • ס
  • ע
  • פ
  • צ
  • ק
  • ר
  • ש
  • ת

תוצאות חיפוש

לא נמצאו תוצאות חיפוש

חיפוש לפי אזור על גבי מפה
לחצו להצגת האזור
יש לבחור אזור מהרשימה

תוצאות חיפוש

לא נמצאו תוצאות חיפוש

חיפוש לפי שנים
1905
2018

לא נמצאו תוצאות חיפוש